חנוכיה תוצרת קובל
משלהי המאה ה-18
בעל החנוכיה - יוסף יהודה,
סבו של אלי מנדל סיפר
שאת החנוכיה הכינו שלושה
אחים, מסגרים מקצועיים
שעבדו במרתף ליד ביתו של
שרוליק היינוך בעיר הישנה.
החנוכיה עשויה נחושת
ומורכבת מארבעה חלקים
עיקריים נפרדים: תחתית,
גב ושני צדי החנוכיה, שהם
יציקות שהוכנו בתוך תבנית
של חול וחוברו יחדיו באמצעות
ברגים ואומי פרפר.
בחנוכיה שמונה צלוחיות
להדלקת פתילת צמר הגפן
הטבול בשמן.
משני צידי החנוכיה מוגבהים
ליופי, כני שני השמשים לתוכם
הוכנסו הנרות.
אוסף: אלי מנדל
|
|
|
 |
חנוכיה
ציפוי דמוי כסף על חנוכיה מנחושת.
אוסף: אלי מנדל |
|
פמוטים עם שלושה כנים
פמוטי נחושת ממטבח משפ' מנדל
שנרותיהם הודלקו בחגים.
אוסף: אלי מנדל |
 |
 |
פמוטים
פמוטים עם ציפוי דמוי כסף
בהם ברכה אמו של אלי על הנרות.
כיום הפמוטים ללא ציפוי.
אוסף: אלי מנדל |
|
גביע יין
שהביאו
מרים גולדשטיין
וישראל וולק,
עם עלייתם ארצה מקובל
בשנת 1935
ושימש אותם בפסח, בערבי ליל הסדר
אוסף: יהורם וולק (בן) |
 |
 |
גביעי כסף
הביאה לארץ שרה מזרחי-גוטמן
אוסף: ציפי בלומברג
בתה של שרה |
|
כוס לאליהו הנביא
אוסף: אלי מנדל |
 |
 |
גביעי כסף
הביאה לארץ שרה ליכטשיין-צורף
אוסף: צבי רז
אחיין של שרה |
|
כלים לנטילת ידיים
כלי נחושת וכלי דמוי כסף.
היו שייכים ליוסף-יהודה מנדל
שהיה רב בית הכנסת הגדול בקובל.
אוסף: אלי מנדל |
 |
 |
|
|
קופסה מהודרת לאתרוג
נרכשה ב-1932 ב"בצלאל",
ע"י אלי מנדל.
נשלחה להוריו בקובל
וחזרה לישראל עם עלייתם לארץ
לפני המלחמה
אוסף: אלי מנדל |
 |
 |
קופסת כסף לאתרוג
הייתה שייכת לבתיה צם-
פרלמוטר, אשר נטלה אותה בשנת
1934 מקובל ללוצק כאשר עברה
לגור שם עם משפחת בתה -
חייקה פרידמן.
ב-1940 לאחר כניסת הסובייטים
לווהלין, הוחרם הרכוש ובני
המשפחה שגורשו לעיר טאראז
(דזאמבול) שבקזחסטן, לא הורשו
לקחת עמם חפצי ערך.
לקראת הנסיעה לבשה סבתא
בתיה כמה שכבות של שמלות
ומעילים ובתוכם החביאה את
קופסת האתרוג.
ב-1945, בתום מלחמת העולם
השניה, הגיעו בתיה והמשפחה
למחנות העקורים בגרמניה.
ב-1947 הגיעה בתיה צם-
פרלמוטר לארץ ישראל
והביאה את הקופסא אתה.
נכדתה, ענת פרלמוטר-שבו
קיבלה את הקופסא כמתנה
להולדת בתה הבכורה כרמית.
אוסף: ענת פרלמוטר-שבו
|
|
|
טלית ורודה גדולה
אותה הביא אלי מנדל מקובל,
עם עלייתו ארצה ב - 1931
אוסף: אלי מנדל |
 |
 |
טלית תכלת קטנה
אותה הביא אלי מנדל מקובל,
עם עלייתו ארצה ב - 1931
אוסף: אלי מנדל |
|
טלית
הטלית של ברוך פנטורין מיום.
בר-המצוה, שנת 1884 (משוער)
אוסף: מירית גל-עד |
 |
 |
כיפה
מקובל המשמשת את אלי כל השנים,
באזכרות ליהודי קובל שהושמדו
אוסף: אלי מנדל |
|
תפילין ונרתיק
שהביא אלי מנדל עם בואו ארצה
כאיש "השומר הצעיר" בשנת 1931
אוסף: אלי מנדל |
 |
 |
תפילין ונרתיק
תפילין של ראש ונרתיק קטיפה.
שמשו את ברוך פנטורין מנערותו.
אוסף: מירית גל-עד |
|
נרתיק תפילין
של שלמה צוויק יליד קובל 1908,
שמשפחתו גרה ברחוב בריסק 100
אוסף:חיים צוויק
בנו של שלמה |
 |
 |
כתבי קודש
שישה ספרים מהסידרה.
הוצאה לאור: וורשה-ברלין,
שנת 1859-1860.
אוסף:יורם שיפמן
בנו של מניה שיפמן |
|
סידור
אחד מבין חמישה ספרים
שנותרו ברשות אלי מנדל,
מתוך הספרים הרבים שהביא אביו
עם עלייתו ארצה בשנת - 1938
אוסף: אלי מנדל |
 |
 |
ספר תנ"ך בקופסת כסף
לסיפור הספר
אוסף: משפחת סלעי (סויניוק)
|
|
גוויל תורה מוצל מאש
שניתן במתנה לאנט רובינשטיין
בשנת 2008, בעת ביקור בקובל,
מתושב המקום שמצא
את ספר התורה
בחצר ביתו
שבאיזור בית התפילה הקטן
שהיה ממוקם
בצריפי אנטין,
ליד גימנסיה
קלרה ארליך,
רח' סנקביצה 16-18
אוסף: אנט רובינשטיין |
|
 |
הגדה של פסח
שקיבל יצחק ריידר ב-1930
כפרס הצטיינות בלימודים,
כשלמד בלייפציג שבגרמניה.
ב-1920, בהיותו כבן 7, עזבו הוריו
של יצחק את קובל, ועברו לגרמניה
לבקשת הגרמנים, בשל מומחיותו של
אביו בעיבוד ביצים.
ב-1933, עקב התעצמות השלטון
הנאצי, עזבו הוריו של יצחק את
גרמניה וחזרו לקובל.
את תעודת-הבגרות קיבל יצחק
בלייפציג, וכשחזר לקובל השלים
את לימודיו בעברית בגימנסיה
"תרבות", והכין עצמו ללימודים
אוניברסיטאים בארץ.
לראיון עם יצחק ריידר
אוסף: יצחק ריידר
|
|
|
הגדה של פסח
הודפסה בוורשה, שנת 1879.
הובאה ארצה ב-1938 ע"י שלמה מנדל.
כיום, ללא כריכה ובמצב גרוע, אכולת עש ומתפוררת.
בהגדה :
שער ברוסית: "הגדה עם פירושים ז.א חגיגת חג פסח עם פירושים"
חותמת דיו סגול ברוסית: "גרשון חסיד-קובלאי" חתימה בכתב-יד בעברית: כנראה - "גרשון רובנר"
(משפחה קובלאית. לא נמצאו פרטים על האיש)
אוסף: עזבונו של אלי מנדל
בנו של שלמה
|
|
 |
 |
אלבום תמונות
עם כריכת עץ משוח בפוליטורה, אותו הביאה ארצה פרומה לבית שניצר,
חניכת תנועת "החלוץ" בקובל ובוגרת הכשרת גורוכוב אשר עלתה ארצה בשנת- 1938, נישאה והקימה משפחה במגדיאל.
בחזית האלבום – חריטה של תמונת רחוב ובחלק האחורי – הקדשה לפרומה משנת 1937
אוסף: בת-שבע גל
בתה של פרומה טנדובסקי
לבית שניצר
|
|
|
אלבומי תמונות
של שרה ליכטשיין ושמעון צורף.
שמעון קיבל אלבום עם הקדשה
מאחיותיו חיה ורבקה, לרגל עלייתו
ארצה כחלוץ ב-1930.
לרגל פרידתם, קיבלה גם שרה
מחברה שמעון, אלבום עם הקדשה.
שרה עלתה ארצה בעקבות חברה,
שנה מאוחר יותר
אוסף:צבי רז
בן אחותו של שמעון צורף
|
|
 |
 |
אלבום תמונות קטן
מזכרת מהשנים במחנה העקורים
בגלייביץ, 1945-1948.
יהושע (שיקע) גולדשטיין מקובל,
מפקד קיבוץ בית"ר במקום,
עם חברתו-אשתו לעתיד-
מרים (מניה) קוזאק, ניצולה מקובל
ועם החברים בקיבוץ ההכשרה,
לפני העלייה ארצה.
אוסף: ברוריה ויין
בתם של מרים ויהושע גולדשטיין
|
|
|
אלבום תמונות
מהווי החיים במצ'יוב
שהביא ברוך מנדלבוים ,
כשעלה ארצה ב-1935.
אוסף: שרה פוקס |
 |
 |
אלבום תמונות
מתנת פרידה מטובה לחברתה
לאה צורף לרגל עלייתה ארצה
ב - 10.08.1936.
עשויה עץ מעובד בעובי 4 מ"מ.
הכריכה הקדמית מעוטרת
בחריתה אומנותית
ובאחורית חרותה הקדשה ללאה.
אוסף: צבי רז |
|
אלבום תמונות
מהודר שהביאה מקובל ניחה שיכמן ילידת 1905 שעלתה ארצה כחלוצה ב- 1930 ונישאה למדריכה בקן "השומר הצעיר" פנחס שוורץ.
לפני עלייתה ארצה היתה חברה
ב"חוג הדרמטי-מוזיקאלי בקובל" בשפת היידיש, שהיווה את היסוד להקמת תיאטרון עברי בקובל.
אוסף: ריבה בכרך (הבת)
|
|
 |
 |
אלבום תמונות
אותו קיבל משה ליכט בשנת 1935
לפני עלייתו ארצה.
אלבום גדול מימדים (24 / 36)
עשוי עץ מגולף, משוח פוליטורה.
בעמוד האחרון ברכה:
מתנת הסטודיה הדרמט.
ע"י "החלוץ" בקובל
לח' משה ליכט
ליום עליתו א"י 10.11.1935
אוסף: חגי ליכט (בן)
|
|
|
ספר זכרונות (14 על 8.5 ס"מ)
של ישראל בקר.
ברכות לסיום הכשרה של
"פלוגת הכיבוש בזלבה"
של פעילי
"השומר הצעיר"
מקובל ו-וילנה.
יולי-1932.
את ברכות הפרידה איירה הבת נורית,
כ
- 15 שנים מאוחר יותר,
בבית הוריה שבחדרה.
אוסף: ישראל בקר (הנכד)
|
 |
 |
ספר זכרונות
ששימש את מניה (מרים) קוזאק,
מקובל שנת 1941, עד העלייה
ארצה בשנת 1948,
והיא כבר נשואה לשיקע
גולדשטיין מקובל, מפקד
קיבוץ בית"ר בגלייביץ).
בספר שירים והגיגים בשלוש
שפות: יידיש, עברית, פולנית.
מניה, בוגרת הגימנסיה
היהודית-פולנית "קלרה ארליך"
בקובל, עושה במחנה -
(קיבוץ תנועת בית"ר בגלייביץ),
את צעדיה הראשונים בעברית:
לצד לימוד האלף-בית העברי,
מועתק (בעברית)
שיר הפרטיזנים,
ולידו רשומה השורה:
"למות או לכבוש את ההר!"
(זאב ז'בוטינסקי- המנון בית"ר).
כמו כן ניתן למצוא במחברת
כתיבה בחרוזים ביידיש.
באחד השירים קריאה לנקמה,
בשני שבח לארץ הלוחמת
(וללוחמי המחתרת בארץ ישראל)
והשלישי הוא שיר תוכחה נגד
הגויים שלועגים ומשמיצים
את היהודים.
אוסף: ברוריה ויין
בתם של מרים ויהושע גולדשטיין
|
|
|
ספר זיכרונות
של התלמידה חנה ליכט,
קובל 1928-1930,
לרגל סיום בית הספר העברי "הרצלייה" ובהמשך חברות בתנועת "השומר הצעיר" - ברכות מהחברים והמורים.
אוסף: אסתר אור (הבת)
|
 |
 |
ספר זכרונות זעיר
5x7 ס"מ גודלו, כקופסת גפרורים.
כריכה מעץ מעובד, מעוטרת בחריתה של פרח ושם עיר
קייט-ZAKOPANE.
מכיל 40 דפים.
ניתן כמזכרת בסוף שנת
1929 לשמעון צורף חבר "השומר
הצעיר", לרגל סיום ההכשרה
ועלייתו ארצה כחלוץ בתחילת 1930.
אוסף:צבי רז
בן אחותו של שמעון צורף
|
|
|
ספר-יומן
את היומן עב-הכרס הביא שמעון
צורף עם עלייתו ארצה.
בכריכה הפנימית של הספר
"נחצב" כיס פנימי ארוך, לתוכו
הוכנס קנה האקדח (מאגן)
שהוברח ארצה ב-1930.
יתר חלקי האקדח הוחבאו בתוך
קרבי פרימוס בו צוידו החלוצים.
העבודה נעשתה ע"י נפח קובלאי
שהיה מיומן בעבודה מסוג זה
עבור חלוצים נוספים.
האקדח נמסר לארגון "ההגנה"
בת"א, בו שרת שמעון
אוסף: צבי רז
|
|
 |
 |
יומן בעברית
נכתב ע"י אברהם ויקוס בן ה-15,
בשנת 1926, תלמיד בגימנסיה
העברית "תרבות" שבקובל.
אוסף: אהרון ויקס |
|
יומן אהבה
יומן אהבה וכמיהה, הכתוב בכתב יד בשפה הפולנית והרוסית.
כתבה אותו רחל סטלניק לחברה לובצ'ה וינשטיין בקובל, מעט לפני הגירתו מקובל לארגנטינה (1927).
היומן האישי נמסר לאהובה בעת הפרידה. רחל נשארה בקובל עוד כשלוש שנים ואחר עזבה את קובל ועלתה ארצה.
אוסף: דוצ'י ליכטנשטיין
בת לובצ'ה וינשטיין
|
|
 |
|
|
|
חוברת שירים עבריים ותווים
שהכין יצחק ריידר הנער
הציוני בעיר לייפציג,
לפני חזרת משפחתו לקובל.
על אהבת מוסיקה, מפי יצחק
אוסף: יצחק ריידר |
 |
 |
ההגדה של קלוסובה
הגדת פסח בכתב-יד עברית ויידיש,
על הווי החיים הקשים
בקבוץ-הכשרה של תנועת
"הדרור" ו"החלוץ" בקלוסובה ,
שכתב שלמה קנטור מקובל ב- 1928.
תרגום קטעים נבחרים מההגדה
אוסף: ארכיון קבוץ יגור
מעזבונו של שלמה קנטור |
| |
מחברת הגיגים ושירים
של בת למשפחת קנטור בקובל.
רוב התכנים במחברת בת 40 הדפים,
נכתבו בשנת 1924 בפולנית
אך גם ברוסית, יידיש ועברית.
על המחברת ותוכנה
אוסף: משפ' קנטור-אקסלרוד
קרית ענבים |
 |
 |
"רכסי הכתב העברי"
ספרון לימוד כתיבה תמה בעברית מאת אלכסנדר זישה קנטור.
הספרון הייחודי והמיוחד הזה ראה אור בקובל בסביבות שנת 1895.
זישה קנטור בוגר הסמינר למורים באודיסה, השתלם גם בביה"ס לאומנות בעיר.
השתקע בקובל והיה מורה לעברית, רוסית וכתיבה תמה בבית הספר היהודי "תלמוד תורה", בית ספר זה קדם לייסוד בתי הספר העבריים בקובל.
זישה גם היה אמן כשרוני שעבודתיו היו פזורות באתרים היהודיים שבקובל. היה מעורב בפעילות הקונגרס הציוני במינסק.
עלה ארצה בעקבות ילדיו
ובשנת 1934 והתיישב בקיבוץ יגור, שם נפטר ב-1951.
אוסף: אילן גל
נכדו של זישה, בנה של ציפורה קנטור-אכסלרוד.
(תודה ליצחק גל, אחיו של אילן, על סריקת חוברת זו)
|
|
|
ספר השנה 1939
של אגודת האקדמאים היהודים בקובל
אוסף: הספריה הלאומית,
ירושלים |
 |
 |
ספר ביידיש
"דער סוד פון לעבין" /
ערשטער טייל
(סוד החיים / חלק ראשון)
מאת: מ. שאכאט (שוחט)
הודפס בקובל בדפוס דרוג.
אוסף: הספריה הלאומית,
ירושלים
|
|
"קובץ היובל"
חוברת של גימנסיה "תרבות"
קובל ה'תרצ"ט (1939)
אוסף: הספריה הלאומית,
ירושלים |
 |
 |
חוברת עשור, 1929
במלאות עשר שנים להיווסדו של
בית הספר העברי בקובל - "הרצליה".
יצא לאור ע"י ועד סניף "תרבות" בקובל.
אוסף: הספריה הלאומית,
ירושלים |
|
"חיינו"
חוברת של גימנסיה "תרבות"
קובל התרצ"ד (1934)
אוסף: הספריה הלאומית,
ירושלים |
 |
 |
קדימה, עתון חד פעמי
יצא לאור ע"י הסתדרות "ברית תרומפלדור" בקובל (1931).
אוסף: הספריה הלאומית,
ירושלים |
|
שבועון מצוייר (דפי ספרות)
"ליטערארישע בלעטער"
לספרות, תיטרון ואמנות.
מו"ל - ב. קלצקין, ורשה.
3 קבצי חוברות מ - 1928/9/30
באוסף הספרים שהביא שמואל מנדל
עם עלייתו ארצה ב - 1938
אוסף:אלי מנדל
בנו של שמואל |
 |
 |
ירחון ביבליוגרפי ביקורתי
"ביכער-וועלט" (עולם הספרים)
מו"ל - "קולטור-ליגע"
(ליגת התרבות), ורשה.
קובץ חוברות מ - 1929
באוסף הספרים שהביא שמואל מנדל
עם עלייתו ארצה ב - 1938
אוסף:אלי מנדל
בנו של שמואל |
|
קול קובל
"קאוולער שטימע"
שבועון מקומי בשפת היידיש
שהופץ בקובל בימי שישי.
עורך העיתון יעקב בורק.
העיתון יצא לאור כ- 10 שנים
(1929-39), עיתון עצמאי שדגל
בקו ציוני- לאומי.
חלק מגיליונות העיתון נמצאים
(וניתנים לצפייה במיקרופילם)
בספריה הלאומית בירושלים.
הגיליון האורגינאלי המצולם כאן
"יום ו' י"ז כסלו תרצ"ו
13.12.1935
נשמר במשך כל השנים ע"י הזוג
לאה (לבית גלר) ויצחק פידל.
בעמוד הראשון מתפרסמות ברכות
לרגל חתונת לאה ויצחק.
יצחק עלה ארצה במסגרת
"החלוץ הצעיר" בשנת 1933.
בשנת 1935 חזר לקובל להתחתן
ולעלות ארצה את אשתו, גם היא
חברה בתנועת החלוץ שבקובל.
אוסף: עמוס פידל
בנם של לאה ויצחק |
|
 |
 |
"עולמנו"
שבועון לשארית הפליטה
בהוצאת התנועה הרוויזיוניסטית
בגרמניה.
גליון ה- 3 בדצמבר 1948
הכותרת הראשית:
"אנגליה משנה את עמדתה לגבי
שאלת הנגב המצרים נותרים
מכותרים"
בעמוד הראשי של העיתון:
ברכות לרגל העלייה ארצה
בתום הפעילות במחנה העקורים
בהיידנהיים.
בעמוד האחורי מאמר:
"הם מסמלים את האחדות.
לעלייתם של ד"ר צבי קנטור
ומהנדס יהושע גולדשטיין "
אוסף: ברוריה ויין
בתם של מניה ויהושע (שיקע)
גולדשטיין
|
|
|
חוברת "קדימה"
ארגון ספורטיבי מייסודם של
תלמידי גימנסיה "תרבות" בקובל.
אורי אלפרט, נשיא הארגון הראשון.
לאחר עלייתו ארצה, מילא את מקומו
יוסף אריכא (דולגין).
שלמה קנטור מראשי הארגון,
עיצב ואייר את חוברת התקנון.
מעיזבונו של שלמה קנטור
כרטיס כניסה לפעילות הארגון
אוסף: ארכיון קבוץ יגור
|
|
 |
 |
"גאולה"
מאת: לייב חזן
הספר מתאר הווי חיים יהודי
של עיר בדמותה של העיר קובל.
כנראה היחיד שהודפס בעברית
בקובל.
אוסף: הספריה הלאומית, י-ם
אוסף: ספרית "אחד העם"
בית אריאלה, תל-אביב
|
|
ספל מוכסף
לאיסוף טיפות המים הדולפות
מהסמובר.
אוסף: מירית גל-עד |
 |
 |
סמובר רוסי מוכסף
מתנת אליעזר וינשטיין
לאחותו מאשה ולברוך בעלה
לרגל הולדת בתם בת-שבע.
קובל 1910.
החפצים באוסף מירית גל-עד,
הובאו בידי הסבתא מאשה וינשטיין-פנטורין בעת שעלתה
ארצה עם שתי בנותיה הקטנות
בשנת 1911.
הרבה מהפריטים ניזוקו, נשברו
והתבלו במהלך מאה השנים
שחלפו ובמהלך הטלטולים
והתלאות שעברה המשפחה.
פרטים ומידע על החפצים ניתן
למצוא בספרה התיעודי של
מירית גל-עד -
"בת-שבע, סיפורה של בת המושבה".
מירית (מרים) היא נכדתה של מאשה, בתה של ב-שבע.
אוסף: מירית גל-עד
|
|
|
כלי לכתישת תבלינים
(שטייסל - ביידיש)
עשוי יציקה,
היה קיים בכל בית יהודי בקובל.
אוסף: אלי מנדל |
 |
 |
קנקן תה מחרסינה
פריט ממערכת כלי האוכל
בהם כובדו
הברון והברונית דה-רוטשילד
בעת ביקורם במושבה מנחמיה
בשנת 1914.
אוסף: מירית גל-עד |
|
כף אכילה
שהכין נורמן (מוניק) פולישוק
בן ה-18 במחנה העבודה הרוסי.
מוניק היחיד ששרד ממשפחתו.
אחותו ואחיו חרתו על קיר
בית הכנסת הגדול בקובל:
"מוניק (פולישוק) יקירי!
נקום נקמת אביך, אחיך ואחותך,
אשר נפלו מידי רוצחים.
זכור!
זה צריך להיות תפקידך בחיים.
פניה-פייבל"
אוסף: ענת קלס
בת מלה ברנבלום-פולישוק
(בת דודו של מוניק)
|
|
 |
 |
קומקום חשמלי
RUBLI, 220V, 500 Watt
מבית המסחר לצורכי חשמל של
ברוך גרינבלט, וורשבסקה 4, קובל.
את הקומקום, החדשני לזמנו,
הביאה איתה ארצה הבת בלה גרינבלט שעלתה ארצה כחלוצת תנועת "השומר הצעיר" בשנת 1938.
צבי-אשקה גרינבלט, בן דור ראשון מקובל (יליד 1919) ניצול שואה,הגיע ארצה בשנת 1948.
אוסף: צבי-אשקה גרינבלט |
|
|
סכין אכילה
שימש את יהושע (שיקע) גולדשטיין
מפקד מחנה בית"ר בגלייביץ Gliwic של שארית הפליטה מפולין וגרמניה
בשנים 1945-1948.
שיקע התחתן
במחנה עם מרים (מניה) קוזאק
בת קובל שכל שנות המלחמה
הסתתרה בבור סמוך לעיר.
הציוד במחנה התקבל מאונר"א US
אוסף: ברוריה ויין (גולדשטיין)
בתם של מרים ויהושע
|
|
 |
 |
מצקת מהמסעדה/בית מרזח
של משפחת ארליך במצ'יוב.
שריד מהמסעדה ובית המרזח
שבתחילת רח' וולדמירסקיה
פינת בריסקה, וורשבסקה.
מיקום בית המרזח ליד השוק
המרכזי בקובל, בו היו מתקבצים
האיכרים מהכפרים שבסביבה
שהגיעו לעיר בעגלות.
לאחר שמכרו האיכרים את
תוצרתם וקנו מצרכים בעיר,
היו נכנסים לבתי המרזח
ומשתכרים...
לסיפור המצקת
אוסף: אווה ארליך-שלם,
בתם של ולנטינה ויוסף ארליך
|
|
|
מצקת
שהובאה ארצה מקובל ע"י בני משפחת מוטיוק.
מצקת זו, יחד עם המכתב האחרון מקובל של תמר (תמה) מוטיוק
בת ה- 15 אל אחיה יעקב (יאשה) מוטיוק שעלה ארצה מקובל בסרטיפיקט סטודנט,
שימשו את בתו של יעקב - תמר רבן, אומנית פרפורמנס, במיצג שהתקיים בקרקוב במפעלו של חסיד אומות עולם אוסקר שינדלר.
אוסף: תמר רבן,
בתו של יעקב מוטיוק
|
|
 |
 |
כלי הגשה מהודרים מכסף
אוסף: מירית גל-עד |
|
כפית
מבית מילשטייו.
הביא נחום שושן (מילשטיין)
עם עלייתו ארצה מקובל ב-1933
אוסף: בעז שושן (בן)
ושבי שגיב שושן (בת) |
 |
 |
כלי אוכל
שהביאו בני הזוג
מרים גולדשטיין
וישראל וולק
עם עלייתם ארצה מקובל
בשנת 1935.
אוסף: יהורם וולק (בן) |
|
| |
|
 |
תיק מעור שחור
עם מראה בחלקו הפנימי.
את התיק הביאה ארצה פרומה לבית שניצר,
חניכת תנועת "החלוץ" בקובל ובוגרת הכשרת גורוכוב, אשר עלתה ארצה בשנת-1938, נישאה והקימה משפחה במגדיאל.
בתיק זה שמרה פרומה את מסמכיה: הכתובה, הדרכון בו עלתה ארצה ואת כל הגלויות והמכתבים שקיבלה בשנותיה הראשונות בארץ.
אוסף: בת-שבע גל
בתה של פרומה טנדובסקי
לבית שניצר
|
|
|
ארגז נסיעות
ב-1887 יצא הארגז מקובל
לארה"ב יחד עם ברוך פנטורין.
ב-1906 חזרו השניים לקובל.
ברוך נשא לאשה את מאשה
וינשטיין.
ב-1910 נסע לישראל והתישב
במנחמיה שבעמק הירדן.
ב-1911 באה בעקבותיו מאשה
אשתו יחד עם שתי בנותיה
ועם ארגז נסיעות זה בו ארזה
את כל חפציה כולל החפצים
ששרדו עד היום ושמורים אצל
נכדתה מירית גל-עד.
אוסף: מירית גל-עד
|
|
 |
 |
ארנק יציאה רקום
הגיע ארצה עם שרה גוטמן
שנשאה ב-1936 ליהודה מזרחי
שתייר בקובל, ויחד עלו ארצה.
בארנק שמרה שרה את תמונות
בני משפחתה שנשארו בקובל
ובה נרצחו.
אוסף: ציפי בלומברג |
|
מפה רקומה
מעשה ידי הנערה מאשה וינשטיין.
לימים - מאשה פנטורין
אוסף: מירית גל-עד |
 |
 |
מפת שולחן
מפת שולחן מקטיפה שנשלחה
מזאב ובלהה צורף בקובל
לילדיהם בארץ ישראל
לרגל אירוע משפחתי.
אוסף: צבי רז |
|
מפה רקומה
המפה האורגינאלית הובאה
מבית המשפחה בקובל ע"י
ולנטינה, אשתו של יוסף ארליך.
משפחת ארליך גרה בקומה
השניה של בית המרזח אותו
ניהלה בהצלחה אמו האלמנה
של יוסף.
מפת בד ארוכה ואמנותית,
רקומה בשלל צבעים, עם ארבעה
זרי פרחים.
הבד סביב הרקמה התבלה
והתפורר כבר בשנות החמישים
של המאה הקודמת,
ולנטינה גזרה את הרקמה
המקורית ותפרה אותה על
שתי מפות בד חדשות.
לסיפור המפה
אוסף: אווה ארליך-שלם,
בתם של ולנטינה ויוסף ארליך
|
|
 |
 |
עבודת רקמה לדוגמא
של פייגה הקלמן, תלמידת בית ספר "אורט" לתפירה שבקובל
לסיפורה של פייגה הקלמן
אוסף: שרה'לה בר-יהודה
בתה של פייגה |
|
ציפית לכר
עבודת יד מלובומול
עיירה במחוז קובל.
רקמת RS = ראשי התיבות של
רחל סנדלר שנישאה לדב גוטמן
אחיה הצעיר של שרה גוטמן.
אוסף: ציפי בלומברג |
 |
 |
ציפה לתינוק
הציפה בו כיסתה מאשה
וינשטיין-פנטורין את בתה
בת-שבע, בעת המסע ארצה
ובשנותיה הראשונות במנחמיה
אוסף: מירית גל-עד |
|
ציפית נוי
ציפית קטנה לכרית נוי
מלאכת-יד של
שרה גוטמן מקובל
אוסף: ציפי בלומברג
בתה של שרה |
 |
 |
ציפית נוי
ציפית תחרה לכרית נוי
מלאכת-יד של
מאשה וישטיין מקובל
אוסף: מירית גל-עד
נכדתה של מאשה |
|
הינומה
הינומה רקומה, עבודת ידיה של
מאשה וינשטיין, ליום חתונתה
עם ברוך פנטורין ב-1906.
שמשה גם את נכדתה מירית
(מרים), הקרויה על שמה.
אוסף: מירית גל-עד |
 |
 |
תחתונית מהודרת לשמלה
תחתונית בגוון ירקרק-תכלת,
שלבשה מאשה בימים של אז.
שמשה גם את נכדתה מירית
כתחפושת בחגיגות פורים.
אוסף: מירית גל-עד |
|
שמלת תחרה
שמלת מאשה וינשטיין-פנטורין.
שמשה גם את נכדתה מירית.
אוסף: מירית גל-עד |
 |
 |
מברשת לבגדים
שקיבלה גיטה דרוג מאמה
כשיצאה מקובל להכשרה
לביאליסטוק.
מאוחר יותר, בשנת 1937,
המשיכה המברשת את דרכה
ארצה במזוודתה של החלוצה
גיטה, חברת "השומר הצעיר".
עד לא מזמן נשמרה בבוידם
המזוודה מקובל ובתוכה כיסויי
המצעים מקובל שהכינה אמא,
עליהם היה רקום המונוגרם
"GD" (גיטה דרוג)
מעשה ידיה של האמא של
פרדל'ה (שלומית) שויב (גיסיס),
חברתה של גיטה.
אוסף:
גיטה מושקובסקי-דרוג,
|
|
|
חולצה פרחונית
אותה קיבלה אווה ריץ-בלומברג
(חוה ווגשול מקובל) מנזירות במנזר הכרמליתי לפני שנתפסה ונלקחה למחנה ההשמדה במיידנק.
עדות חוה ווגשול למוזיאון השואה
אוסף:
מוזיאון השואה בוושינגטון |
 |
 |
מכונת תספורת
נחמיה שטיין עבד והשתלם במספרת אביו, יחיאל שטיין, ברחוב קוליובה במרכז העיר החדשה.
עם בריחתו של נחמיה בן ה-20 מהעיר בעת פלישת הנאצים לווהלין, נטל איתו תער גילוח ומכונת תספורת.
מכונת תספורת זו שירתה את נחמיה נאמנה במהלך הנדודים ברחבי רוסיה.
נחמיה שימש לא פעם כספר, דבר שהקל עליו את תנאי החיים בעת המלחמה.
אוסף: נחמיה שטיין
|
|
| |
קופסת משחק דומינו
שהביא ברוך מנדלבוים ממצ'יוב.
קופסת עץ עבודת יד, עם הדפסה,
מחוברת במסמרים.
קוביות המשחק עשויות שן פיל
אוסף: הבת, שרה פוקס |
 |
 |
קופסת תכשיטים מכסף
לסיפור הקופסה
אוסף: ענת קלס
בתה של מלה ברנבלום-פולישוק |
|
קופסת עץ מגולפת
עבודת יד, מזכרת מחבר
שהביא ברוך מנדלבוים ,
כשעלה ארצה ב-1935.
על הקופסא שמות שני החברים.
אוסף: הבת, שרה פוקס |
 |
 |
קופסת עץ
לסיפור הקופסה
ראו גם: ספר תנ"ך בקופסת כסף,
בקטגוריה: תשמישי קדושה:
ספרי קודש.
אוסף: משפחת סלעי (סויניוק) |
|
קופסת סיגריות
מבית מילשטייו.
הביא נחום שושן (מילשטיין)
עם עלייתו ארצה מקובל ב-1933
אוסף: בעז שושן (בן)
ושבי שגיב שושן (בת) |
 |
 |
קופסת עץ
למכתבים ולחפצים קטנים.
קופסת עץ מגולפת, שנקנתה ע"י הורי אשקה בעיר הנופש זקופנה, ניתנה לאשקה גרינבלט בן ה-15.
אשקה, תלמיד אורט טכניקום בווילנה, שלח את הקופסא בשנת 1935 מקובל, לאחותו אסנה שהיגרה לארגנטינה.
בתוך הקופסא רשם אשקה בשפה הפולנית, הקדשה לאחותו.
הקופסא, שנמצאה לאחרונה בעליית הגג של האחות ובתוכה מכתבים שנשלחו מקובל לארגנטינה, חזרה לביתו של אשקה בישראל.
אוסף:
צבי-אשקה גרינבלט
|
|
|
שעון
אותו קבלה גיטה מאמה כשהיתה
בהכשרת קיבוץ "השומר הצעיר"
בביאליסטוק. במקור היתה לשעון
רצועת עור שחורה
לסיפור השעון
אוסף:
גיטה מושקובסקי-דרוג. |
 |
 |
טבעת כופר הישוב
שניתנה לשרה צורף לאחר שתרמה
בשנת 1938 למגבית החירום את
תכשיטיה - טבעת ועגילי זהב.
למסמכי התרומה
על כופר הישוב ומתת תכשיטים
אוסף: מינה שקד
בת אחות שמעון, בעלה של שרה |
|
שעון
DOXA שענד צבי-חיים פולישוק בשנים 1946 עד 1991.
את השעון רכש בשנת 1946 בעת שהותו בריכוז היהודי בביטום שבפולין שלאחר המלחמה.
באותם ימים העביר הג'וינט אלפי שעונים משוויץ למכירה בפולין, במקום העברה כספית ישירה (שכנראה היתה אסורה באותם ימים).
את השעונים קנו היהודים בעיקר תמורת כספים אותם העביר הג'וינט לארגון ה"טוז"- ארגון הבריאות היהודי בפולין.
השעון שירת בנאמנות את
צבי-חיים במלחמת השחרור,
בהמשך החיים בישראל
ובנדודים לארה"ב וחזרה,
עד ששבק חיים לאחר 45 שנה.
אוסף: צבי-חיים פולישוק
|
|
 |
 |
מנדולינה
תוצרת גרמניה 1919.
הובאה ארצה ע"י מרים (מניה)
גולדשטיין לבית קוזאק.
3 דורות ניגנו במנדולינה :
אברהם-יצחק אבי מרים, בחיזוריו
אחר אמה - בריינדל לבית זינגר.
מרים, במחנה שארית הפליטה
בגלייביץ 1945-1948.
ברוריה, בתה של מרים, בארץ
אוסף: ברוריה ויין
בת מרים גולדשטיין לבית קוזאק |
|
| |
גלויות צבעוניות
גלויות אוטנטיות מקובל
בתקופת שלטון הצארים
לפני שנת 1915.
אוסף: אלי מנדל |
 |
 |
כינור
שהביאו בני הזוג
מרים גולדשטיין
וישראל וולק
עם עלייתם ארצה מקובל
בשנת 1935.
אוסף: יהורם וולק (בן) |
|
רישומים במעצר רפיח
בעקבות "השבת השחורה"
29.6.1946,
בה התגלו הסליקים (מחבואי נשק)
של הפלמ"ח, בקיבוץ יגור
וכל הגברים של הקבוץ
נעצרו ע"י הבריטים
מתוך אוסף רישומים מקוריים
של שלמה קנטור
אוסף: ארכיון קבוץ יגור
|
|
 |
 |
גלויה צבעונית
מלפני מלחמת העולם הראשונה,
רחוב אלכסנדר ה-2 בקובל
(רח' וורשבסקה בזמן הפולנים).
הגלויה נרכשה מסוחר גלויות בבודפשט
אוסף:יצחק לבנת, קיראון
אספן גלויות |
|
חוברת איורים
של דמויות קובלאיות
מאת אמיל וייס, שנת 1917.
מעזבונו של החלוץ משה בטר
אוסף:אשר תבור
בנו של משה בטר |
 |
 |
איורים וחיתוכי עץ
עבודות של שלמה קנטור
שהתגלה עוד בגיל צעיר בכישרונו
בציור ובגילוף, כישרון אותו ירש
מאביו ז'יסייה.
שלמה הפך אומן נדרש להכנת
גלופות, ציור פלקטים
וכל עבודת אומנות שנדרשה בעיר.
מעיזבונו של שלמה קנטור
אוסף: ארכיון קבוץ יגור
|
|
|
ברכת הדרך
של דורה רופה בת ה-13
לבן דוד של אביה, ברוך וינשטיין,
שהיגר מקובל לארגנטינה
בשנת 1938.
דורה ציירה מיני-מאוס
והוסיפה ברכה בפולנית :
"כשלכולם מסביב טוב
אז כולם מרגישים מאושרים
"
הברכה נשמרה שנים ע"י ברוך
ונמסרה חזרה לדורה כמזכרת.
דורה היא הניצולה היחידה ממשפחתה.
לדף משפחת רופה
לספורי הינצלותה של דורה
בחוברות ההנצחה 11 - 16
אוסף: דורה גודיס (רופה)
|
|
 |
 |
ציור מקורי של קובל
ועוד ציורים
צייר אהרן רופה, בעל המכבסה
ברחוב ורשבסקה 3.
בתמונה זו רואים את בית המלון
של נוימן ברח' ורשבסקה 1,
קיוסק הטבק שעל המדרכה,
והבתים בתחילת רח' קוליובה.
אוסף:דורה גודיס (בת) |
| |
תמונה רקומה
מעשה רקמה של קטיה רופה לבית למדין שנעשה בקובל שנות ה-30.
את הרקמה שלחה קטיה לחברה בארגנטינה ורק לאחרונה הגיעה התמונה
לידיה של דורה גודיס,
בתה של קטיה.
אוסף: דורה גודיס |
 |
 |
תמונה מסוף המאה ה-19
(1890 - 1900)
בריש מטיוק, רוקח בקובל,
לרגל זכייתו במשפט בו נאשם
בהרעלת תושב רוסי.
מספרת הנכדה שרה קרמר: סבא בריש לקח עורכי דין ויצא זכאי.
בגמר המשפט הסבא תקע בשופר והודה לאלוהים שיצא זכאי.
אוסף:שרה ולינסקי-קרמר
נכדתו של בריש מטיוק
|
|
|
תמונת קרטון
מראשית הצילום בעיר קובל
(סביבות שנת 1900).
סגנון הלבוש של הבנות שונה תכלית השינוי מהנראה בצילומים של שנות ה-20-30 של המאה העשרים.
ייתכן ומדובר בלבוש אבל ובתמונה שנשלחה לבן זלמן בארגנטינה.
השערה לזיהוי הדמויות:
סבו של ישראל בקר עם ילדיו.
ר' אברהם-הירש עם אחד מבניו ועם בנותיו שרה, ציפורה וברכה.
מעזבונו של ישראל בקר
אוסף: הבן, דב בקר
|
|
 |
 |
תמונות דיוקן דקורטיביות
מראשית המאה העשרים
1. משה, אבי יהושע גולדשטיין,
ולצידו אחותו.
2. בת-שבע, אמו של יהושע
גולדשטיין, אלמנה שניהלה
חנות צבעים מצליחה בקובל.
3. אחד מבניו של אהרון-וולף בלר.
אהרון-וולף הוא סבה של מניה
קוזאק (מרים גולדשטיין)
אוסף: ברוריה ויין
בתם של מרים ויהושע גולדשטיין
|
|
|
תמונות משפחת שיינבוים
לפני מלחמת העולם הראשונה,
בימי שלטון הצאר בקובל,
שהודפסו על גבי קרטון דקורטיבי.
אוסף: יואל גרינשפון
נכדה של אורה שיינבוים
|
 |
 |
תמונת אילן יוחסין
של משפחת רויטנברג
שהוכן בקובל ב- 1928.
את התמונה הממוסגרת הביאה
מקובל
החלוצה אסתר רויטנברג בשנת 1933.
לסיפור התמונה
אוסף: ניצה גרוס-רובינשטיין
בתה של אסתר רויטנברג |
|
תמונת סטודיו
מודפסת על גבי קרטון עבה,
צולמה בקובל 1911 בסטודיו של
ה. ציגלמן.
בתמונה, סוסיל ליכטשיין עם בתה
התינוקת שרה, לימים צורף.
אוסף: צבי רז
אחיינה של שרה |
 |
 |
תמונות דיוקן דקורטיביות
מודפסות על גבי קרטון עבה
צולמו בקובל בסוף המאה ה-19
ראשית ה-20, ע"י צלמים מקצועיים.
הדיוקנאות הן של משפחות
פנטורין ווינשטייו שהיו
מהאריסטוקרטיה של קובל הרוסית
וחלקם חלוצים שהתישבו ברחובות
ובמנחמיה בתחילת המאה ה-20.
אוסף: מירית גל-עד |
|
צילום / תמונה
מהאופרטה ביידיש "בר-כוכבא" שהועלתה ע"י בית הספר
לילדי הפליטים היהודים
באוסטריה (1946),
על העלתה קיבלו תעודת הוקרה
אוסף: קלה זלצר
אשתו של נח זלצר |
 |
 |
צילום / תמונה
מראשית המאה העשרים.
נעשה בקובל.
צירל בר (ילידת 1890)
בתם של חנה וזכריה פרל מקובל
אוסף: עמישי בר-יהודה
נכד של ציריל בר |
|
| |
|
 |
שטר של רובל
מזכרת של רובל רוסי אחד,
אותו שמר נח זלצר כל השנים
מאז עזב את קובל
עם כניסת הנאצים לעיר.
אוסף: קלה זלצר
אשתו של נח זלצר |
|
צלב כסף - אות הצטיינות
והקרבה במלחמה נגד הנאצים
בשנים 1945 - 1939.
קיבל פרוצ'יק (סגן) ליברזון
מורדוכו בן יצחק
(ד"ר מרדכי זיו), בטכס בוורשה
ב - 1945, עם סיום המלחמה.
RP = הרפובליקה הפולנית.
אוסף: ד"ר מרדכי זיו (ליברזון) |
 |
 |
מדליה
לציון מלחמות פולין נגד שכנותיה,
משנת 1410
(גרונוולד - ניצחון על הגרמנים)
עד שנת 1945 (תבוסת הנאצים
במלחמת העולם השנייה).
המדליה ניתנה לקצינים הפולנים
אוסף: ד"ר מרדכי זיו (ליברזון) |
|
סמל בוגר "השומר הצעיר"
היה שייך כנראה לשרה צורף לבית
ליכטשיין ("אספנית כפיייתית"),
שהייתה ראש גדוד בקן
"השומר הצעיר" בקובל.
שרה הגשימה ועלתה ארצה בשנת
1932 למרות שכל משפחתה
העדיפה להשתקע במקסיקו.
מעזבונם של שרה ושמעון צורף
אוסף: מינה שקד
בת אחות של שמעון צורף
|
|
 |
 |
סמל גוש דן
מקור הסמל אינו ידוע.
מעיזבונם של החלוצים:
שרה ושמעון צורף
שעלו ארצה בראשית שנות ה-30.
שמעון היה חבר ב"הגנה"
של מחוז ת"א"
אוסף: מינה שקד
בת אחותו של שמעון |
|
אותות מלחמה וסמלים
הוענקו לחבר קיבוץ קבוץ יגור
שלמה קנטור, חלוץ בן 20,
עלה ארצה ב-1929 (העלייה החמישית)
במסגרת הכשרת קלוסובה.
שלמה התנדב ושירת בצבא הבריטי
בזמן מלחמת העולם השנייה.
גם אות הלוחם בנאצים הוענק לו.
מעיזבונו של שלמה קנטור
אוסף: ארכיון קבוץ יגור
|
|
 |
 |
סמל השיירה לא"י
(טיול או עלייה) שאולי אורגנה ע"י
"מאמענט ראדיא" (רדיו מומנט),
שיתכן והיה קשור לעיתון יידי
בשם זה בפולין, באותה תקופה.
שרה עלתה ארצה ב-1932
אולי במסגרת שיירה זו.
מעיזבונם של החלוצים:
שרה ושמעון צורף.
אוסף: מינה שקד
בת אחותו של שמעון
|
|
|
סמל בית"ר
מתקופת השירות
של יהושע (שיקע)
גולדשטיין
כמפקד קיבוץ הכשרה
של בית"ר
בגלייביץ פולין
ובגרמניה שלאחר המלחמה
(1945-1948).
אוסף: ברוריה ויין
בתו של יהושע גולדשטיין |
 |
 |
סמל "השומר הצעיר"
אותו קיבל אלי מנדל
בשנת 1922,
שהיה מחניכיו
הראשונים של הקן בקובל
וראש הקן בסוף שנות ה-20.
תנועת "השומר הצעיר" בקובל,
צמחה מתנועת "הצופים" המקומית
שארגן והנהיג לוסיה חודרוב
כבר בשנת 1918.
אוסף: אלי מנדל |
|
אוסף מדליות מהצבא האדום
אלכסנדר יוספרייך התגייס בקובל לצבא האדום.
בפרוץ המלחמה נלקח לחזית לנינגרד, בתור פרמדיק.
תפקידו כלל הוצאת פצועים מחזית הקרבות נגד הגרמנים.
על כך זכה ב- 2 מדליות הכוכב האדום- עיטורי גבורה, כאות הוקרה.
(מדליה כזו ניתנה למי שהצליח להוציא 15 חיילים משדה הקרב, ושתי מדליות ניתנו על חילוץ 30 חיילים לפחות).
בתוך כך,אלכסנדר נפצע באורח קשה מאוד מרסיסים בכל גופו (בין היתר איבד חלקים מכף ידו וירכו) ובמשך חצי שנה שכב על ביטנו.
מדליות כוכב הצבא האדום האלו נראות בתמונה בצד שמאל למעלה.
אלכסנדר יוספרייך (1921-2002). עלה ארצה מברה"מ בשנת 1992. חי ברחובות.
אוסף: משפחת יוספרייך
|
|
 |
 |
"חזק ואמץ"
סמל ההדרכה של חניכי תנועת "השומר הצעיר".
שרה בר (לימים פליגלר) זכתה בסמל זה לאחר סיום קורס מדריכים בקן בקובל.
שרה לא הספיקה להדריך היות ועלתה קודם לכן ארצה.
סמל הבוגרים של "השומר הצעיר", בו התגאתה תמיד בפני בנותייה, אבד במרוצת השנים.
אוסף: דיתה גורן
בתה של שרה פליגלר לבית בר
|
|
|
איקונין מיניאטורי
לסיפור האיקונין
אוסף: ענת קלס
בתה של מלה ברנבלום-פולישוק |
 |
 |
עלה דפנה
אותו שמר שלמה קנטור מגיל 17
במשך כל ימי חייו.
על העלה
כתוב ברוסית:
עלה דפנה
גורזוף (הפרוש אינו ידוע)
30.9.1926.
מעיזבונו של שלמה קנטור
אוסף: ארכיון קבוץ יגור |
|
הקדשה חרותה על מתכת
שהייתה מוצמדת לשי הוקרה
שקיבל יהושע גולדשטיין:
"לזכרון מעבודה המשותפת
בשארית הפליטה,
נציבות
בית"ר בגרמניה - 25.11.1948"
אוסף: ברוריה ויין
בתו של יהושע גולדשטיין |
 |
 |
תפרחות ופרי של עצי-נוי
במכתבי אהבה ששלח מאירופה
החלוץ הקובלאי, חייל מתנדב בצבא
הבריטי - אורי אלפרט, אל
אשתו מיקה, גם היא חלוצה מקובל.
מתוך מאות מכתבים ששלח וקיבל מרעייתו במשך שלוש שנות שרותו בצבא הבריטי.
מעזבונו של אורי אלפרט
אוסף: מכון לבון בת"א
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
)
)
)
