מצ'יוב, עיירה בנפת קובל. במאה ה- 16 השתייכה העיירה לגליל - חלם. בעבר הרחוק היה כפר בשם לוקוב, שהיה שייך לאצילים ממשפחת מצ'יובסקי. בעלי המקום הסבו שם היישוב על שמם - מצ'יוב.  בערך בשנת 1557 העניק המלך זיגמונט אוגוסט זכות להפוך את הכפר לעיר ולקיים בה שלושה ירידים שנתיים ויריד שבועי.
הידיעות הראשונות על יהודים במצ'יוב הן משנת 1563. בשנת 1701 נערך במקום מפקד לאוכלוסיית היהודים ע"י נציג השלטון הפולני ובנוכחות הרב שמואל בן חיים והשמש לייב בן משה. אז נמצאו 246 "ראשים" ועוד כ- 130 שהתחבאו. סך הכל 376 נפשות. היות ולא נמנו תינוקות עד גיל שנה וגם לא כלי הקודש, יש לשער שהיו  קצת יותר מ- 400 נפשות. על הישוב הוטל אז לשם מס גולגולת בסכום של 1128 זהובים.
בשנות השבעים של המאה ה-19 היוו היהודים את מחצית אוכלוסיית מצ'יוב. בעיירה היו אז מבשלות יין ובירה, 3 מלבנות, 6 בתי-מלאכה לעיבוד עורות ו- 2 מפעלים לייצור סבון. קרוב לוודאי שלפחות חלק מהמפעלים היו של יהודים. באתה תקופה היה במצ'יוב בית-כנסת אחד. כעבור 20 שנה היו בעיירה שני בתי-כנסת ולהבדיל - 2 טחנות קמח, 5 בתי-מלאכה לעיבוד עורות ו- 2 מפעלים להפקת שמן.
בראשית המאה ה- 20 היוו היהודים 60% מתושבי מצ'יוב. רובם היו חסידי טריסק. בשנת 1912 הוקמה במקום ספריה ציבורית ונפתח חדר מתוקן שנסגר במהרה בלחץ החסידים. יהודי מצ'יוב התפרנסו ממסחר בתוצרת חקלאית, מחנוונות וממלאכה. המצוקה הייתה גדולה והם נתמכו ע"י קרובי משפחה מעבר לים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בסוף ,1916 התרכזו במצ'יוב פליטים ומגורשים רבים מלוצק ומרוזישץ'. אלה תרמו לפעילות הציבורית והתרבותית בעיירה, הקימו חוג חובבים לדרמה ועוד חוגים שונים אחרים.
בין שתי מלחמות העולם:
בתקופת השלטון הפולני לא חל שיפור רב בחיי הכלכלה של היהודים. הם עסקו כמקודם במסחר זעיר ובמלאכה. בבחירות לוועדי הקהילות שנערכו בשנת 1928, צורפה מצ'יוב לטריסק. מבין עשרות הנבחרים למועצת הקהילה המשותפת, היו הרוב ציונים. בשנת 1921 נפתח  בית-ספר עברי "תרבות" והוא פעל עד ספטמבר 1939. בשנים האחרונות פעל לידו גן ילדים עברי. משנת 1893 כיהן ברבנות ר' שלום-שכנא צרניאק שחיבר שני ספרי הלכה. לאחר פטירתו ב- 1937, כיהנו בתפקיד בנו ר' יוסף צ'רניאק וחתנו ר' יוסף לשצ-בר. שנייהם ניספו בשואה .בשנת 1918 ביקשו צעירים ציוניים להקים אגודה ציונית ואילו הדתיים שבינייהם דרשו להקים סניף של תנועת "המזרחי". בשנות העשרים התפלגה האגודה למפלגות שונות. לצד המפלגות פעלו תנועות הנוער שהבולטת בינייהן הייתה "החלוץ". כמו כן, גם הבונד היה פעיל במצ'יוב.
בעת מלחמת העולם השנייה:
הצבא הגרמני נכנס למצ'יוב ב- 24 ביוני 1941. בימי הכיבוש הראשונים בוצע שוד של רכוש יהודי. כעבור זמן מה נקראו 150 צעירים, כביכול כדי להירשם ולקבל אישורי עבודה, אך למעשה הובילו אותם אל מחוץ לעיירה ושם רצחו את כולם.  בסוף 1941 הוצאה גם קבוצת נשים וילדים אל מחוץ ליישוב. הנשים נרצחו והילדים הושארו במקום במשך כמה ימים עד שאיכרים החזירו אותם לעיירה. באותה עת רוכזו יהודי המקום בכמה סימטאות למעין גיטו פתוח. בראשית קיץ 1942 רוכזו כ- 200 גברים, הובלו אל מחוץ למצ'יוב ונרצחו.  בעיירה נותרו בעיקר קשישים, נשים וילדים. במקום שרר רעב ורבים סבלו ממחלות. בספטמבר 1942 רוכזו כל היהודים הנותרים. הם הובלו לבורות שהוכנו  ונרצחו. מבין העשרות שברחו וניסו ולמצוא מקלט בכפרים סמוכים, ניצלו רק בודדים.
מצ'יוב שוחררה בידי הצבא האדום ב- 18 ביולי 1944. חלק מן הניצולים שחזרו, עברו ללובומל וחלקם עברו לרובנה.
(מתוך: פנקס הקהילות. כרך ה'. ווהלין ופלוסיה)