(Mandel) משפחת מנדל / מספר אלי מנדל

נובמבר2007. אלי מנדל הינו החבר הפעיל והוותיק ביותר בוועד ארגון קובל ובאגוד ווהלין מיום היווסדם

סבא-רבא שלי – רבי אליע (אליהו) היה רב בקובל. היו לו ארבעה ילדים:
- סבי, ר' יוסף יהודה, עם חנוכת בית הכנסת הגדול ב-1912, נעשה לרב של בית הכנסת. הוא גם היה בעל הקריאה והיה רשאי לערוך חופה ונישואין. בכל חג הוא ניהל את התפילה בקדושה – ומכל אלה היה לו בקושי כסף להכין את השבת.
- יוסקה. לאחר מות סבי, תפס את מקומו כרב של בית הכנסת הגדול. היה לו בן, טוביה ולו נולדו בת, גולדה, ובן, פאליק שעלה ארצה כחלוץ.
- בן נוסף מוינה, היה מוהל. נולדו לו שלוש בנות שנרצחו ע"י הנאצים.
- רחל. נחשבה לצדיקה במשפחתנו. תמיד היתה עטופה בצעיף לבן, הירבתה להתפלל והתפרנסה מתפירת לבנים. בנה, שמואל דקטור עזב את קובל, עבד בדפוס בסלוביטה, ברח בזמן המהפכה לקישינב. שתי בנות היו לו, אחת מהן סלובה שנישאה למוריס ליברול, שגם לו היה בית דפוס בקישינב.
לסבי יוסף-יהודה מנדל היו ארבעה בנים ובת אחת:
- מנדל (מנחם). כשפרצה מלחמת רוסיה-יפאן ב-1905, מנדל נמלט ללמברג שהיתה אז תחת שלטון אוסטריה. עבד שם בבית דפוס, נשא אשה ונולדו לו בן אליהו ובת אטקה שנרצחה בשואה. אליהו מנדל למד רפואה בפראג ושימש רופא בבית החולים בלמברג. במלחמת העולם השנייה הוא הצטרף לצבא האדום ולאחר המלחמה הגיע לישראל. נשא לאשה את פולה ונולדה לו בת, סבינה, ציירת ומורה לאומנות בחיפה.
- ברוך ובן נוסף. הם עבדו בבית הדפוס הנודע בסלביטה, שהדפיס בזמנו את אחת המהדורות המדוייקות ביותר של התלמוד הבבלי. שני הבנים נפטרו בצעירותם.
- ברכה . השתתפה במהפכה של 1905. כשהמהפכה דוכאה, הצליחה להימלט לאמריקה והקימה משפחה משלה, בן ושתי בנות.
- שמואל אבי, היה הבכור. נשא לאשה את אמי פייגה-לאה מהכפר קוזלינץ' שליד מלניצה. הם פתחו חנות לשוקולד בקובל. בתחילה ניהלה אמי את העסק, מפני שאבי שהיה גבר חסון, גוייס לצבא הרוסי למשך שלוש שנים, ושירת בו כמתופף.
כאשר נפטרה סבתי, נשא סבי אשה חדשה, צעירה, ושמה אסתר רבקה. אדוקה מאוד. שתי בנות נולדו להן. האחת נסעה לאמריקה והשנייה נסעה עם בעלה לפאריז. סבי נפטר בגיל צעיר יחסית. אלמנתו נסעה לאמריקה ולאחר מכן, בתקופת המנדט, עלתה ארצה.

אני, אלי מנדל, עליתי ארצה כחלוץ ואיש השומר הצעיר בשנת 1931. לאחר שהתאקלמתי בארץ ביקשתי להביא ארצה את הוריי. בקשתי נענתה, קיבלתי סרטיפיקט בשבילם ויום אחד בשנת 1938, הגיעו הוריי באונייה לנמל חיפה.
אבי התאקלם במהירות בישראל. שלושה חודשים לאחר בואו כבר עבד אצל אבא איש משלוחים שסיפק ממתקים ושוקולד לחנויות בתל-אביב. אני זוכר שאבי אמר לי אז: "ארץ ישראל זוהי ארץ זהב...".

משפחת מנדל - מקורות נוספים לעיון:

- משפחת מנדל - הרחבה

- אליהו מנדל - זכרונות

יוסף-יהודה מנדל,
רב בית-הכנסת הגדול בקובל

אלי ואמו פייגה-לאה
לבית קובריץ

1916. שמואל מנדל

אלי במרכז עם אמו
והדוד מנדל (מנחם) מנדל
שעבד בלמברג

אליעזר ביין בן רחל
אחות אמו של אלי.
נרצח בקובל 1942
עם אחיו ושתי אחיותיו

מימין: אלי מנדל, מוניה גילברג - נרצח בקובל,
אידל גלפרין, אטקה מנדל הי"ד - בת-דודה של אלי,
שייקה, כגן, פינצ'ה פנטורין.


מצעד השומר הצעיר ברח' וורשבסקה, הרחוב הראשי בקובל. אלי מנדל, ראש הקן בקובל צועד בראש. אחריו סגנו שמעון צורף וראשי השכבות שרה צורף לבית ליכטשיין ורבקה שכטר.	קובל 1938. בבית המדרש הריזינאי. תמונה קבוצתית לרגל הפרידה מקובל. פייגה-לאה, אמו של אלי עם צעיף לבן	קובל 1938. בבית המדרש הריזינאי. הרמת כוסית יין במסיבה למתפללי בית המדרש לרגל עלייתו לארץ של שמואל מנדל היושב במרכז ליד השולחן	קובל 1929. אלי- אליהו, עומד משמאל יושב מתחתיו אליהו בנו של הדוד מנחם-מנדל מנדל