משפחת גולדשטיין

מפי ד"ר מרדכי זיו- ליברזון, פעיל בוועד ארגון יוצאי קובל.


סבי, אבי-אימי, בנימין-משה גולדשטיין היה סוחר יערות בווהלין, ליד לודמיר, הכפר וויניצה והעיירה וקיסילין, ליד מסילת הרכבת והיערות, שם היו לסבא משרדים, מנסרה וטחנת קמח ושם נפשתי בחופשותיי מלימודי בקובל. סבא עבר לקובל ב- 1922 אך המשיך בעבודתו, היה מחסידי טריסק, נשוי לשרה-גיטל לבית ריידר ממלניצה. אחיו המבוגר, זיידה-מוטייה (שאני נושא את שמו) גר בלוצק. אחד מבניו הרשל, נישא לרגינה ולהם 2 בנות, לולה וברוניה שרק היא ניצלה. למדה רפואה, עלתה ארצה והיגרה לאוסטרליה. לסבי וסבתי נולדו 4 בנים ו-3 בנות. בניו: מאיר, יעקב, שבתאי עבדו עם סבי בעסקי היערות. - מאיר הבכור, גר בלובלין ולו 3 בנות: פלה נישאה לפני המלחמה. בעלה הראשון נרצח, היא הסתתרה, עברה תלאות וניצלה. סיימה אוניברסיטה בקרקוב, נישאה לרופא נשים קובה באואר. עלתה ארצה כאלמנה. אחיותיה נוניה ואיטה סיימו אוניברסיטה, נספו במאיידאנק עם ההורים. - יעקב, נישא לאידה מלובלין, ניהל טחנת קמח בלוצק, נולדו להם בן ובת שהיתה נשואה עם ילדים. כולם נספו בשואה. - שבתאי, נישא לפניה ממשפחת אפל מקובל, שלהוריה דוד ומניה היה בית מלון-אכסנייה- ליד הרכבת, פינת קוליובה והגדוד ה-50. שבתאי אהב לנגן על כינורו של אבא ז"ל. ילדיהם דוד ומלכה, גם הם נספו בשואה. - יצחק, בן סבי, סיים לימודיו בגרנובל והיה מהנדס חשמל. גר בקובל. - רוזה-רייזל, נישאה לזלמן ריידר בקובל (בן דוד של המהנדס יצחק ריידר מישראל) ולהם בן פנחס שסיים "תרבות" ביחד עם חברתו שושנה פרל ובת מניה-מלכה, אותה לימדתי עברית. כולם נספו בשואה. - ליפשה, המבוגרת בבנות, התחתנה עם יעקב פרלמוטר, משפחה ענפה בקובל, לו היתה חנות טכסטיל ולה חנות קונפקציה. בנם יצחק סיים רפואה במונפלייה שבצרפת ושם נשאר ונספה. בתם בלה סיימה לימודי פסנתר במכון בקובל, נישאה לקלמן לברטוב מקובל, סוחר טכסטיל מוכשר ביותר. רק קלמן ניצל היות וב- 1939 הסובייטים העמידו אותו למשפט פומבי בבית הקולנוע העירוני באשמת ספסרות והגלו אותו לסיביר. אחרי המלחמה היגר לקליבלנד אמריקה. - קניה, אמי, למדה רפואה, הכירה את אבי יצחק ליברזון מברדיצב שהיה עו"ד וכנר. יצחק נפטר ב- 1920 כשהייתי בן חצי שנה. אמי האלמנה חזרה לקובל ומאוחר יותר נישאה ליונה בטר ממלניצה, גם הוא אלמן, שאשתו חסיה מקובל נפטרה מהרעלת עשן תנור. בנו בנימין בטר, בן גילי, ברח לרוסיה, ניצל ועלה ארצה. לקניה וליונה נולדה ב- 1926 בת, ציפורה שהיתה תלמידה מוכשרת מאוד. נספתה בקובל ביחד עם אמי ואבי החורג. אני, מרדכי ברחתי ברכבת האחרונה מקובל. למדתי רפואה תוך כדי שירות בצבא האדום. נישאתי בלודז' לאחר המלחמה ליוכבד-ידז'יה. עלינו ארצה בשנת 1949 . בתי קניה נישאה לאבינועם שטרנליכט ולהם שני ילדים: חזי הנשוי לטלי ובת קרן.
	צלב כסף שהוענק לי לפני סיום המלחמה ע"י המרשל ז'מיירסקי - ראש הצבא הפולני